תחומי התמחות

מחלות מקצוע

המקצוע שלכם מסוכן או מזיק? חליתם בגלל מקום העבודה? מדינת ישראל מכירה במגוון רחב של מחלות וליקויים שנגרמו לעובדים בגלל מקום עבודתם.

מחלת מקצוע היא מחלה שהעובד נפגע בה עקב עבודתו או עיסוקו. המחלה היא תוצאה של חשיפה חוזרת לגורם המזיק ובתנאי שהמחלה מוגדרת כמחלת מקצוע על פי תקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה), התשי"ד-1954. כך, למשל, מורים רבים לא יודעים שצרידות הנובעת מן ההוראה היא למעשה מחלת מקצוע.

חוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995 (להלן: "החוק") קובע כי פגיעה בעבודה יכולה להיות תאונת עבודה או מחלת מקצוע

מחלות מקצוע הן לא בדיוק תאונות עבודה. לעומת תאונת עבודה הנגרמת עקב מקרה חד פעמי המוגדר בזמן ובמקום, כמו למשל, נפילה על הגב במהלך העבודה אשר גרמה לנזק בחוליות הגב, מחלת מקצוע נגרמת בהדרגה. כך, למשל, חשיפה חוזרת לרעש גורמת לליקויי שמיעה או חשיפה לחומרים מסרטנים כל יום בעבודה גורמת למחלת הסרטן.

לא כל מחלה הנגרמת כתוצאה מעבודה תיחשב למחלת מקצוע בעיני החוק. ישנה רשימה סגורה של מחלות הנחשבות למחלות מקצוע, ורק בגין מחלות אלו ניתן לקבל פיצוי. הקטגוריות הנפוצות למחלות מקצוע הן בעיות שלד ושרירים, ליקויי שמיעה, מחלות עור, סרטן כתוצאה מחשיפה לחומרים מסרטנים, מחלות נשימה, מחלות עצבים, מחלות גידים, הרעלות למיניהן ועוד.

ישנם סוגים שונים של פיצויים שניתן לקבל עקב מחלת מקצוע, ביניהם: קצבת נכות מעבודה, פיצוי חד פעמי, כיסוי הוצאות שיקום ומימון שיקום מקצועי. במקרה שבו אחוזי הנכות שנקבעו יהיו מתחת לשיעור של 20% יקבל העובד פיצוי חד פעמי, אך כאשר אחוזי הנכות יהיו מעל שיעור של 20%, יקבל העובד קצבה חודשית שסכומה ייקבע בהתאם לשכרו לפני שהוכר על ידי המוסד לביטוח לאומי כנכה מעבודה.

כל עובד, אם שכיר ואם עצמאי, זכאי לקבל פיצויים מהמוסד לביטוח לאומי בעקבות מחלת מקצוע. כדי לקבל את הפיצוי המגיע לו יאלץ העובד להוכיח כי מתקיימים כלל התנאים להכרה של מחלתו כמחלת מקצוע. זוהי הוכחה לא קלה והמוסד לביטוח הלאומי לא מקל על העניין.

תנאים להכרה בנפגע בעבודה כחולה במחלת מקצוע:

התנאי החשוב ביותר להכרה הוא שהמחלה שממנה סובל העובד תהיה אחת מהמחלות המנויות בתקנות. שר העבודה והרווחה רשאי לעדכן את הרשימה, והיא אכן מתעדכנת בצורה סדירה. אף על פי כן אין הדבר מלמד שהשר יכול לקבוע כל מחלה כמחלת מקצוע. שיקול דעתו מוגבל רק למחלות שלפי אופיין וגורמיהן הן מחלות מקצוע.

  1. נוסף על כך יש להוכיח כי המחלה פרצה בזמן שבו הייתה מוכרת כמחלת מקצוע על פי התקנות. כלומר, ישנן מחלות שלפנים לא היו מוכרות והיום הן מוכרת כמחלות מקצוע. בתקנות כתוב את מועד הזכאות להכרה במחלה. מי שחלה לפני כן לא זכאי לקבל את ההכרה כאמור.
  2. תנאי נוסף הוא שהעובד חלה במחלת המקצוע עקב עבודתו אצל המעביד. דהיינו, נדרש קשר סיבתי בין המחלה לבין מקום העבודה. ישנם מצבים שבהם אמנם חלה העובד במחלת מקצוע, אך לא ניתן להוכיח כי תנאי עבודתו הם אלה שגרמו למחלה.

ברשימה של המוסד לביטוח לאומי ישנה דוגמה די נפוצה למחלת מקצוע, והיא ליקוי שמיעה. עם זאת, בתיקון מספר 79 לחוק הביטוח הלאומי נוספו סעיפים אשר הביאו לכך שישנו קושי להכרה כנפגע בעבודה עקב מחלת מקצוע זו.

בעניין זה, בחוק קיימים תנאי סף שלפיהם, למשל, יש להוכיח כי כושר השמיעה של עובד ירד בשיעור של 20 דציבל בכל אוזן. נוסף על כך יש להגיש את התביעה למוסד לביטוח הלאומי תוך שנה מהיום שבו פנה העובד לראשונה לטיפול רפואי בעקבות הפגיעה או מיום שבו החלה הירידה בשמיעה, לפי החלטת הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח הלאומי, לפי המוקדם (סעיף 84(א)(א) לחוק).

ככלל, רשימת מחלות המקצוע שמופיעות בתקנות הביטוח הלאומי היא רשימה סגורה. ואולם, העובד יכול לקבל הכרה כחולה במחלות מקצוע למרות שהמוסד לביטוח הלאומי שלל אפשרות זאת, וזאת באמצעות חוות דעת רפואית מתאימה.

מכיוון שהרשימה של מחלות המקצוע המוכרות היא ארוכה, מומלץ להתייעץ עם עורך דין בעל ניסיון בתחום כדי לממש את מלוא הזכויות.